המרכז למוסיקה כלי נגינה וקצב


ימיה של המוזיקה ארוכים ועתיקים כימיו של האדם. משחר קיומו, עת למד להכין כלים שונים מאבנים, מקלות ועצמות, השתמש בהן האדם להפקת צלילים. היום, כאשר האמצעים והסגנונות המוזיקליים רבים ומשוכללים, קשה במקצת להתייחס לנקישות ולשריקות שהשמיע האדם הקדמון לפני יותר מ-2 מיליון שנים כאל יצירה מוזיקלית, אבל אין ספק שעבורו היתה זו מוזיקה.

מהי, אם כן, מוזיקה ואיך ניתן להגדירה? האם כל צליל הוא מוזיקה? ואולי זה בכלל עניין של טעם?

מוזיקה, על-פי ההגדרה המקובלת, היא כל מערכת של צלילים משתנים היוצרים קצב ומלודיה – לאו דווקא הרמונית. יש מי שסוברים כי מוזיקה צריכה לענות על הגדרות קשיחות וסטנדרטים גבוהים של משקל ומקצב וכי עליה להיות נעימה לאוזן. יש מי שיגידו כי כל צליל יכול להיות מוזיקה, ובלבד שזו היתה הכוונה של יוצרו.

במחלוקת זו לעולם לא תהיה הסכמה, אך כולם תמימי דעים כי מדובר באמנות אוניברסלית, עתיקה, חוצת תרבויות, גבולות ושפות ובעלת עוצמה רגשית וחברתית גדולה ביותר.

הרבה לפני התיאטרון היווני, הקרנבל הנודד של ימי הביניים ומשוררי החצר של העת החדשה ישבו בני אדם במעגל, ניגנו ושרו. אם בתחילה התבססו הצלילים בעיקר על שירה, מחיאות כפיים ונקישות, בהמשך הצטרפו כלים משוכללים יותר שהפיקו צלילים שונים ומגוונים, ובשלב מאוחר מאוד -  בימי הביניים – גם נמצאה הדרך להעלות על הכתב את היצירה המוזיקלית ולהופכה לנצחית.

מה שהחל עם תופים, חלילים פשוטים וכלי מיתר שונים התפתח במרוצת ההסטוריה למבנים הרמוניים מורכבים שהפכו לאבן דרך בתרבות, הן במערב הן במזרח. החל במקהלה היוונית, דרך הליטורגיקות הכנסייתיות של ימי הביניים ועד לג'אז, הפופ והרוק של ימינו – קשה לדמיין מקום, חברה ותרבות ללא התפקיד המרכזי שתופסת בהם המוזיקה.

בתחילת דרכה שימשה המוזיקה בעיקר בטקסים דתיים, פולחנים ואירועים חשובים בחיי החברה, המשפחה והדת. כך בעת העתיקה, אז ייחסו למוזיקה מעמד אלוהי, וכך בימי הביניים, אז תפסו מקום מרכזי המזמורים הכנסייתיים.

בהמשך החלה להתרחב גם תרבות מוזיקלית חילונית, שהלכה והתפשטה בתקופת הרנסאנס. המוזיקה נעשתה מתוחכמת ומורכבת יותר, רבת רבדים וגוונים.
 

שאלות? בקשות? מוסיקה מעניינת? אנחנו מקשיבים...

שם הפונה:
אימייל:
טלפון:
הודעה:

תקופת הבארוק בישרה את בואה של האופרה, לצד יצירות גדולות של מלחינים כגון באך והנדל שהתאפיינו בתזמורות גדולות ובכלי נגינה רבים. אחריהם תפסו את מקומם בהסטוריה מלחינים כמו בטהובן, מוצרט והיידן, המשויכים לתקופה הקלאסית (המאה ה-18); הללו כתבו יצירות מלודיות מאוד שבדרך כלל היו קלות יותר לביצוע. התקופה הרומנטית שהחלה במפנה המאה ה-19 הציעה לתרבות המערב מוזיקה דרמטית, שופעת רגש ומתח.

בהמשך הפכו היצירות המוזיקליות למסובכות וארוכות יותר, והתזמורות גדלו משמעותית עם כניסתם לזירה של מלחינים כמו צ'ייקובסקי ומאהלר.   

המאה ה 20 - מוזיקה להמונים

המאה ה-20 יצרה מהפכה באמצעי השמעת המוזיקה, ולראשונה בהסטוריה הכניסה סגנונות מוזיקליים שונים – שהלכו והתרבו בקצב מסחרר – לכל בית ובית. אחראים לכך שני מכשירים – הרדיו והגרמופון (שגירסה מוקדמת שלו, הפונוגרף, נוצרה עוד בסוף המאה ה-19). מאה מהפכנית זו בישרה את בואה של המוזיקה המודרנית, המאכלסת בכפיפה אחת מלחינים כסטרווינסקי וגרשווין, רחמנינוב וג'ון קייג', שיינברג ופיליפ גלאס. 

עידן חדש החל: כבר לא צריך לצאת מהבית ולשלם כסף בכדי להאזין למוזיקה. גם אין צורך להשתייך למעמד חברתי מסוים ולרכוש השכלה בכדי ליהנות מיצירה מוזיקלית. עתה יכולה המשפחה להתקבץ סביב מקלט הרדיו או להניח תקליט על הגרמופון (המוכר לנו כפטיפון) ולשמוע מוזיקת כאוות נפשה. הרדיו, המכשיר הראשון ששימש כאמצעי בידור להמונים, היה באותם ימים גדול, כבד ומסורבל.

כמה עשורים מאוחר יותר פותח הטרנזיסטור, שהיה קל, נייד וזול, ואיפשר לשמוע מוזיקה גם בחוץ.

במקביל נכנס לבתים הגרמופון. בתחילה היה זה מכשיר פשוט שעבד עם קפיץ נדרך וידית שהיה צורך לסובב לפני ההאזנה. בהמשך שולב בו מנוע חשמלי שסובב את התקליט. הגרמופון שרד כמאה שנה, ובשנות השמונים נאלץ לפנות את מקומו, יחד עם תקליטי הוויניל, לטובת הקלטות והתקליטורים (דיסקים).

מעניין לציין כי דווקא היום זוכה הפטיפון לעדנה מחודשת וחזר לייצור המוני – באיכות חדישה וגבוהה מאוד – למען חובבי מוזיקה שיודעים להעריך את האיכות הייחודית של תקליטי הוויניל ועבור תקליטנים המשתמשים בהם ליצירת מיקסים של מוזיקה אלקטרונית.

בשנות ה-70 נכנסו לשימוש המוני הקלטות, שהיו קלות ונוחות יותר לשימוש וניתן היה להקליט עליהן. הופעת הווקמן בשנות ה-80 חוללה מהפכה נוספת שהפכה את השימוש בהן לנרחב עוד יותר, אך קצר מועד.

בעידן שבו שינוי רודף שינוי והתפתחויות טכנולוגיות מתרחשות חדשות לבקרים, התשובה המשוכללת והאיכותית לקלטת לא איחרה לבוא: בשנות ה-90 החלה הפצת הדיסקים שמאופיינים באיכות שמע גבוהה משמעותית, עמידות רבה ואפשרויות חדשות (מעבר מיידי לקטע מסוים באלבום).

הדיסקים (CD) נכנסו לשימוש בשנות ה-80 והחלו להיות נפוצים בשימוש ביתי בעשור שלאחר מכן.

במקביל התחוללה מהפכה דרמטית אשר הוסיפה מדיום לחוויית ההאזנה למוזיקה והפכה אותה לנגישה ורווחת עוד יותר. ב-1981 הוקם בניו יורק ערוץ הטלוויזיה MTV המשדר קליפים, ובהמשך הוקמו ערוצי נישה רבים וערוצים מקבילים ברחבי העולם.

כך ניתן, ביבשות שונות, לצפות בקליפים של אמנים פופולריים, לצד ז'אנרים מוזיקליים פחות נפוצים, מוזיקה אלטרנטיבית ולהיטי עבר בערוצים הקשורים ב-MTV. הערוץ התפרסם בראשית דרכו כבימה לקליפים של להקות רוק על גווניו השונים (כולל רוק כבד ואלטרנטיבי), בהן מטליקה ונירוונה ובשנות ה-90 פנה לכיוון של פופ וראפ שהפכו לז'אנרים פופולריים יותר.

באשר לשאלה מה קדם למה ועד כמה משמעותית התרומה של הערוץ לפופולריות של סגנונות מוזיקליים – על כך ניטש עדיין ויכוח.

מוזיקה עולמית - בין אירופה לאפריקה

אחד הסגנונות המוזיקליים הבולטים במערב הוא הג'אז, שהתפתח בארצות הברית בראשית המאה ה-20, ואשר שורשיו במוזיקה האפריקאית. טענה רווחת היא כי למעשה שורשיה של המוזיקה הפופולרית המודרנית נטועים בג'אז ובבלוז שמקורו בשירת העבדים האפריקנים בארצות הברית.

הג'אז נולד מהמקצבים האפריקניים, הבלוז והגוספל (שירה כנסייתית) והפך לפופולרי ביותר בארה"ב בשנות ה-30 וה-40 בזכות מקצב הסווינג שהרקיד את האמריקאים – שחורים ולבנים כאחד. בשנות ה-50 המשיך הג'אז להתפתח ולהצמיח אמנים ידועי שם כמו החצוצרן מיילס דייוויס והסקסופוניסט ג'ון קולטריין שהתפרסמו בזכות יכולת האלתור והפרשנות החד-פעמית שלהם ליצירות.

בשנות ה-50 וה-60 החלו הרוק והפופ לתפוס את מקומו של הג'אז על רחבות הריקודים ובמועדונים הגדולים, והוא ממשיך עד היום לפרוח כסגנון מורכב ומגוון שלא מפסיק להתפתח ולשגשג במועדונים קטנים ובקרב משוגעים לדבר. לג'אז סגנונות משנה רבים המשלבים בו מוזיקה לטינית, קלאסית ורוק ואפילו מקומם של הפאנק והדיסקו לא נפקד.

מהפכת הרוקנרול של שנות ה-50 הביאה עמה את  אחד מכלי הנגינה הפופולאריים בעולם: גיטרה חשמלית ועמה מוזיקה סוערת וקצבית שהתפתחה מהבלוז. כוכבים כמו אלביס פרסלי, טום ג'ונס והחיפושיות זכו להערצה היסטרית ברחבי העולם בזכות האנרגיה החדשה והמרעננת שהביאו עמם לבמה ולמכשירי הפטיפון.

מהעליזות של הרוקנרול התפתח הרוק – גירסה מלנכולית ומהורהרת יותר, שעושה שימוש בסינתיסייזרים ובצלילים נמוכים יותר ומציעה גם שירים שקטים ואיטיים. למעשה מהווה הרוק קבוצה שלמה של סגנונות שהתפתחו מתוך הרוקנרול והבלוז בארצות הברית ובאנגליה.

במקביל נולדה האחות הפופולרית והמסחרית יותר – מוזיקת הפופ. מדובר בזגנון מוזיקלי רחב וגמיש מאוד שמבחנו העיקרי הוא הצלחה בקרב הקהל. בניגוד לרוק, המאופיין בזמרים שגם כותבים ומלחינים את שיריהם בדרך כלל, הפופ מעניק משקל נכבד וכמעט בלעדי למבצעים, שבדרך כלל מסתפקים בכך ולא לוקחים חלק ביצירה.

הפופ מושפע מסגנונות מוזיקליים רבים ושונים, בהתאם לאופנות מתחלפות, ומאופיין בשירים קצביים ופשוטים מחד ובבלדות רומנטיות מאידך. זהו סגנון צעיר, עדכני ונגיש שמבקריו טוענים כי הנו בידור בלבד, חסר ערך מוזיקלי ואמנותי.

דבר אחד בטוח, עם זאת – מי שמצליח להתברג לרשימת כוכבי הפופ העכשוויים זוכה בתהילה ובהון שלא היו מביישים כל אגדת רוק. עם אלה ניתן למנות את מדונה, מייקל ג'קסון ז"ל, ג'ורג' מייקל, בריטני ספירס וכריסטינה אגיליירה.

לצד הסגנונות המרכזיים, שהצלחתם היתה חוצת יבשות, התפתח בארצות הברית בשנות ה-30 סגנון הקאנטרי, שהיתה התשובה הלבנה לבלוז ואף צמחה מתוך המוזיקה השחורה. הקאנטרי צמח בדרום הלבן של ארה"ב – מיסיסיפי, לואיזיאנה, אוקלהומה וטנסי – ומאופיין בשימוש בכלים לא נפוצים כגון בנג'ו, מנדולינה ומפוחית.

כוכבי הקאנטרי האמריקאים, הגם שאינם ידועים כ"כ במחוזותינו, זוכים לתהילה ולכסף רב בזכות שירים העוסקים באמונה, דת, משפחה ואהבת המדינה.

בין הכוכבים הידועים ניתן למנות את ג'וני קאש ודולי פרטון.

מהמוזיקה הלבנה לשחורה

מתוך הג'אז, הבלוז והרית'ם אנד בלוז נולדה מוזיקת הראפ RAP, שהפכה לאחד הז'אנרים הבולטים והמצליחים כיום. הראפ, שנולד בהשפעת הרגאיי, מאופיין בדיבור מהיר וקצבי, ומהווה בדרך כלל שירת מחאה העוסקת בפערים חברתיים וכלכליים, נחשול ואפליה.

זוהי מוזיקה שצמחה מתוך תרבות העוני והפשע של השחורים בארצות הברית, ורבים מהאמנים המרכזיים בה הגיעו מחיי כנופיות, סמים ואלימות. ואולם מה שהחל כגטו שחור החל בשנות ה-90 לחלחל לתרבות המיינסטרים ובהדרגה הופיעו ראפרים פחות זועמים, כמו פיפטי סנט, ואף ראפרים לבנים כמו אמינם.

לא ניתן לדבר על מוזיקה פופולרית עכשווית מבלי להתייחס למוזיקה האלקטרונית, שהחלה להתפתח באמצע המאה הקודמת. מה שהחל עם ביצועים אלקטרוניים למוזיקה קלאסית ובהמשך לשירי פופ, הפך עד מהרה לחלק אינטגרלי ביצירות של להקות כמו הביסטי בויז, הביטלס ופינק פלויד.

המוזיקה האלקטרונית מאופיינת בשימוש בסינתיסייזרים, מכונת תופים וסמפלר ונחשבת ל"ממוחשבת", מאחר שחלק גדול מהעיבוד המוזיקלי נעשה באמצעות תוכנות מחשב. המיקסים הסימפולים שמאפשר המחשב לבצע מאפשרים גם לתקליטנים (דיג'ייז) ליצור מוזיקה חדשה אף על פי שאינם מנגנים על אף כלי ומלחינים.

ישראל - בין מזרח למערב

במקביל לפופ ולרוק שצמחו במערב ויובאו לישראל על ידי הזרם המרכזי בתרבות, הביאו עמם בני עדות המזרח את המוזיקה המקומית שלהם, שבמשך כמה עשורים זכתה ליחס מתנשא ומדיר מהממסד התרבותי האשכנזי.

המוזיקה העשירה והמגוונת הזו לא הושמעה באמצעי התקשורת ובפסטיבלים וזמרים כמו זוהר ארגוב ושימי תבורי סבלו מיחס מפלה ומהתעלמות.

בשוליים שיגשה פעילות מוזיקלית ענפה – גבי שושן, ניסים סרוסי ואבנר גדאסי עם להקות הקצב של שנות ה-60, עליזה עזיקרי, חיים משה ואביהו מדינה – אך במרכז לא התייחסו אליה כמעט.

רק בשנות ה-90, עם זמרים כמו אייל גולן, שרית חדד וזהבה בן, חדרה המוזיקה המזרחית (שיש המבקשים לקרוא לה "ים תיכונית" כדי לרכך את הניכור והזרות) ללב הקונצנזוס והיום היא חלק בלתי נפרד ושווה ממה שקרוי "מוזיקה ישראלית". רבים טוענים וקשה לחלוק על כך, כי מוסיקה מזרחית היא המוסיקה הישראלית האמיתית.

בשנות ה-90 החלה להתפתח בארץ סצנת ראפ והיפ הופ, עם להקות כמו שבק ס' והדג נחש. בהמשך פרץ לתודעה הראפר סאבלימינל ואחריו גם קוואמי. זוהי סצנה קטנה אך תוססת המאופיינת בשיתופי פעולה רבים, ערבוב סגנונות והשפעות שונות. המחאה החברתית המאפיינת את הראפ האמריקאי מאוד מרוככת בישראל, והודות לכך זוכים אמנים אלה להצלחה מסחרית ולחיבוק חמים מהתקשורת.

במקביל עושים אמנים שונים שימוש במוזיקה אלקטרונית, אך היא נותרת יחסית בשוליים. עברי לידר, אביתר בנאי, ברי סחרוף ואחרים משתמשים באלמנטים של מוזיקה אלקטרונית בתקליטיהם, אך להקות או זמרים שיוצרים על טהרת המוזיקה האלקטרונית יש מעטים (בהם אינפקטד משרום).

מוסיקה אונליין באינטרנט - של מי המוזיקה הזאת?

העידן האינטרנטי חולל, בין השאר, מהפכה מוזיקלית. אתרים לא חוקיים של שיתוף קבצים פועלים ללא הפרעה ומאפשרים לכל דורש להוריד למחשב אלבומים שלמים בחינם וללא מאמץ. התוצאה הרת אסון עבור האמנים: ירידה חדה במכירות הדיסקים בחנויות ומשבר ממשי עבור תעשייה שלא ברור מה יהיה בגורלה אם המגמה תמשיך להתרחב.

חברות תקליטים שונות, וגם אמנים עצמאיים, בוחרים הלתמודד עם האתגר בדרכים שונות. יש שסבורים שאי אפשר להילחם בתופעה ולכן יש להצטרף אליה; הללו בוחרים דווקא להעלות ביוזמתם שירים לרשת כדי לאפשר למעריצים להאזין להם ולעודד אותם לרכוש את האלבום המלא בחנויות בהמשך.

יש שמנסים להילחם באמצעים משפטיים בהפרות של זכויות יוצרים ברשת, אבל מדובר במלחמה יקרה וממושכת. הרשת, מטבעה, מלאה בחורים, וסתימת פרצה אחת נעשית במקביל להיווצרותן של שתיים חדשות.

מעבר לבעייתיות של הורדות פיראטיות של מוזיקה, הרשת מספקת לאמנים במה ענקית ודרך להגיע לקהל גדול בכל העולם. כך ניתן למוזיקה באמצעות המחשב ואף לרכוש אלבומים או שירים בודדים באתרים ייעודיים. חברות התקליטים מקוות ששיתוף הפעולה שלהן עם המדיה האינטרנטית תעודד את הקהל לנטוש את הורדות השירים הלא חוקיות ולשלם עבור מוזיקה, מתוך אהדה והזדהות עם האמנים.


מוזיקה | צימרים בירושלים | אלומיניום | ספרים וספרות | חשמל
כולם אוהבים מוסיקה - שמת לב?